פסק-דין בתיק ת"א 49882-12-10

1. עסקינן בתביעת שיבוב אשר הוגשה במקור ע"ס 23,391 ש"ח - בגין שתי פגיעות; האחת במר ימני ראשד והשנייה במר אלפסה ניר. התביעה הוגשה בתחילה בהתאם להוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. רק בשולי התביעה צויין כי ככל שלא תתקבל הטענה כי בוטל ההסכם שבין הצדדים, אזי יש להורות על תשלום 55% מהנתבע, בתוספת הריבית ההסכמית, על פי סעיף 6 להסכם, ממועד הדרישה ועד לתשלום בפועל.

2. לאחר שהתקבלה הסכמת התובע להיות התביעה כפופה להסכם שבין הצדדים ולאחר הודעתו כי הוא מאשר שבהתאם להסכם - אין זכות שיבוב, ביחס לחלק התביעה הנוגע לאלפסה ניר - נדחתה התביעה בחלקה זה, בפסק דין חלקי מיום 22.5.12.

אף שניתנה לנתבעים אפשרות להגיב , עובר לדחיית אותו חלק של התביעה (ר' החלטה מיום  30.4.12) - הם עשו כן, רק לאחר שחלף המועד.

הנתבעים  שבו וביקשו מספר פעמים (לאחר מתן פסק הדין) כי יפסקו להם הוצאות משפט, בגין חלק התביעה שנדחה.

3. לאחר פסק הדין החלקי - נותר לדון בתביעת השיבוב בגין הפגיעה במר ימני רשאד;

מר רשאד נפגע בתאונת דרכים מיום 2.1.04 והתובע טוען שיש להשיב לו דמי הפגיעה ששולמו בגין אותה פגיעה, עת הוכרה התאונה כתאונת עבודה. לנפגע שולמו דמי פגיעה ביום 23.9.04 וזאת בסך 2,578 ש"ח.

מאחר ומאז הוגשה התביעה, הוכרע בבית המשפט העליון כי ההסכם שבין הצדדים עומד בתוקף באשר לתאונות שאירעו, עובר להודעה על ביטולו (ר' רע"א 8354/11 המוסד לביטוח לאומי נ. ארטור חנין, מיום 19.4.12), טוען כיום התובע - כי יש להעמיד תביעתו על 55% מסכום הגמלאות ששולמו, בתוספת הריבית ההסכמית (ריבית פיגורים + 20% עליה).

התובע טוען כי בעת התאונה נסע הנפגע באופנוע הרשום ע"ש יושיע יגאל, בעוד המעסיק הוא י.י מסעדות בע"מ ולפיכך אין מדובר ב"רכב מעביד" כמשמעו בהסכם. אומנם יושיע יגאל הוא בעל המניות של החברה הנ"ל, אך על הנתבעים להוכיח כי את הרכב רכש המעביד, כלומר החברה הנ"ל ובכספיה.

בהתאם להודעת התובע מיום 23.5.12 - עסקינן בסך של 1,679 ש"ח המהווה 55% מהקרן שנדרשה. בתוספת ריבית פיגורים + 20%, נטען כי יש לשלם סך כולל של 1,913 ש"ח. עוד נטען כי יש לפסוק שכ"ט עו"ד.

4. הנתבעים טוענים מנגד כי לנוכח האופן בו ארעה התאונה אין זכות לשבוב, בהתאם להוראות ההסכם. בהקשר זה טוענים הנתבעים (ע"ס מסמכי הדיווח על התאונה) שהנפגע היה במהלך עבודתו, עת נסע לרכוש מצרכים חסרים למטבח וברכב המצוי בעלות מעבידו ושימושו.

לגרסת הנתבעים די בכך שבמסמכי המל"ל נרשם כי התאונה ארעה ברכב מעביד וכי מר יגאל יושיע היה בכל המועדים הרלוונטיים בעל המניות היחידי והמנהל של החברה המעבידה - כדי שיקבע כי מדובר ברכב בבעלות מעביד, כמשמעו בהסכם. מאחר ולדידם עסקינן ב"רכב מעביד", הרי שלא עומדת זכות שיבוב.

5. בשים לב לגובה הסכומים שעל הפרק הסכימו הנתבעים כי יבוטל מועד הוכחות שנקבע והצדדים סיכמו טענותיהם.

הכרעה:

6. אכן, הפסיקה מאפשרת להוכיח כי אף שהרכב אינו רשום על שם המעביד, הוא בבעלותו הקניינית. עם זאת הנטל לסתור את החזקה העולה מהדרך בה נרשם הרכב, מוטל על הטוען בניגוד לאותו רישום. בענין זה ר' רע"א 7161/08 המוסד לביטוח לאומי נ. הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (ניתן ביום 2.6.11), שם הפנה בית המשפט לפסיקה רבה בנושא האמור. ממילא מוטל על הנתבעים הנטל להוכיח כי אף שהרכב רשום על שם יושיע יגאל הוא למעשה רכוש החברה. יש אפוא להוכיח כי הרכב נרכש באמצעות כסף החברה והופיע ברישומיה הלרוונטים, באופן המלמד כי הרכב היה בבעלותה.

היה ניתן (כפי שנעשה בתיקים רבים) להציג לשם האמור - חשבונית רכישה או מכירה של הקטנוע הרלוונטי ו/או דוחות מע"מ ו/או פחת ו/או דוחות רווח והפסד לשנים 2005-2004 של החברה י.י. מסעדות בע"מ, או כל דוח כספי אחר של החברה/העסק באותן שנים, התומך בנטען.

קיים קושי להישמע לטענה כי הנתבעים נדרשו להוצאות באיסוף החומר הנדרש, כאשר מנגד לא מוגשות ראיות באשר לאמור.

מאחר ולא הוגשה ראיה המוכיחה כי אף שהרכב רשום ע"ש בעל המניות היחיד, הוא למעשה רכוש של החברה, אזי יש מקום להשבה, בהתאם להוראות ההסכם.

7. ב"כ התובע לא חלקה על הטענה כי לנוכח מדדים שליליים, אשר גם בהם יש להתחשב -עסקינן בסך של 1,651 ש"ח ולא 1,679 ש"ח, ולפיכך הסכום הראשון, הוא זה שישולם לתובע.

8. באשר לריבית ההסכמית ולשכ"ט ב"כ התובע -